מטרת מחקר זה היתה להעריך את התוצאות ארוכות הטווח של ילדים עם דלקת מפרקים של גיל הילדות (juvenile idiopathic arthritis, JIA) שאובחנו בעידן הביולוגי.

המטופלים במחקר, כולם עם JIA, נרשמו באופן פרוספקטיבי בשני מרכזים רפואיים בקנדה. מחלה לא פעילה והפוגה הוגדרו על פי הקריטריונים של Wallace.

המחקר כלל 247 מטופלים שאובחנו בין השנים 2005 ל-2010. הגיל החציוני בביקור המעקב האחרון היה 16.9 שנים, 47% היו בהפוגה של המחלה ללא תרופות, 25% בהפוגה עם תרופות ו-27% סבלו ממחלה פעילה; 51% טופלו בתרופה אנטי ראומטית אחת לפחות (22% בתרופה ביולוגית).

מטופלים עם JIA מערכתית היו בשכיחות הגבוהה ביותר להפוגה ללא תרופות (70%) וחולים עם פוליארתריטיס עם RF חיובי היו בשכיחות הנמוכה ביותר (18%) (P <0.05 לפי Fisher’s exact test).

בקרב 99 חולים עם אוליגוארתריטיס בעת ההרשמה למחקר, 14 (14%) עברו את המהלך המורחב של המחלה. ארבעים וחמישה מטופלים (18%) עברו לפחות שחיקה אחת או צמצום שטח מפרקים בצילומי רנטגן או MRI ושניים (0.8%) נדרשו להחלפת מפרקים.

יחסית לקבוצות היסטוריות, מחקר זה מצביע על הפחתה בנזק קבוע עקב JIA, פרוגנוזה חיובית יותר במקרי JIA מערכתית והתקדמות נמוכה יותר לאוליגוארתריטיס רחבה. עם זאת, בעידן הטיפול הביולוגי, אחד מכל ארבעה חולים ב-JIA עדיין נכנס לגיל הבגרות עם מחלה פעילה ואחד מכל שניים עדיין בטיפול.

מקור:

Chhabra A. et al. (2020) Rheumatology. 59(12): 3727–3730

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה